לא כי הכול רגוע, אלא להפך כי בפנים משהו נסגר. לפעמים נדמה שאנחנו ממשיכות לתפקד, לחייך, לעבוד, לאהוב אבל משהו בינינו לבין עצמנו הולך ונחלש.
שם, ברווח הקטן הזה, מתחילים להצטבר רגשות שלא קיבלו מקום עצב, פחד, כעס, אשמה. רגשות שלכדו את עצמם בגוף כשהלב לא ידע איך להכיל אותם. הגוף לא שוכח הוא זוכר את האנרגיה שעברה דרכו. הוא זוכר גם את מה שנדמה ששכחנו. וכל כאב שלא קיבל מקום מוצא דרך לדבר איתנו, דרך עייפות, מתח, חוסר שקט, נשימה קצרה, או עצבות בלי סיבה ברורה.
אז מה זה רגשות לכודים ומה השפה שדרכה הנפש מבקשת הקשבה.
אנחנו רגילות לומר “הכול בסדר”, גם כשזה לא מדויק.
למשוך. לתפקד. להיות בסדר בשביל אחרים.
אבל כשאנחנו לא מקשיבות דרך פילטר של כנות למה שקורה בתוכנו הרגש אינו נעלם, הוא רק משנה צורה.
רגשות לכודים אינם חולשה. הם זיכרונות בתנועה. הם הדרך שבה הנפש מבקשת שנסתכל עליה רגע, שנקשיב. כל מה שהודחק מבקש להירפא דרך ההקשבה. הגישה של פסיכותרפיה טרנספרסונאלית מדברת על כך, גוף ונפש אינם נפרדים: כל תחושה גופנית היא שפה של חלק רגשי או תודעתי שעדיין ממתין למגע חומל. ריפוי רגשי אמיתי מתחיל כשאנחנו מסכימות להרגיש דרך הגוף.
למה חשוב לשחרר לא רק דרך הראש אלא גם דרך הגוף
שינוי רגשי לא קורה ממחשבה.
המחשבה מנתחת, מחלקת, מנסה להבין. אבל ההבנה האמיתית מתרחשת כשאנחנו מרגישות תחושה מורגשת.
נשימה מודעת, תנועה חופשית, ריקוד, כל אלה הן חלק מדרכים שבהן הרגש יכול להתחיל לזוז.
כשהגוף נושם הנשמה נושמת איתו.
בריפוי ואיזון רגשי, המטרה איננה להיפטר מהכאב, אלא לאפשר לו לעבור דרכנו, בתנועה טבעית, עד שהוא נמס ומותיר אחריו שקט.
שלושה שערים לשחרור רגשי
נוכחות בגוף עצרי לרגע. שימי יד על הלב.
שאלי את עצמך: איזה תחושה מורגשת עוברת לי בגוף? עכשיו, ממש עכשיו, מעבר לכל המחשבות.
דרך התרגול הזה נבנה חוסן רגשי עמוק, את לומדת להיות עם עצמך באמת, להקשיב בלי צורך לשנות דבר.
שקט פנימי הוא לא יעד, הוא מערכת יחסים עם עצמך
ריפוי עצמי הוא מסע של זכירה, לא של תיקון.
זכירה של מי שהיית לפני שהעולם, אמר לך איך צריך להיות.
כשאת חוזרת להיות נאמנה לעצמך, משהו עדין מתיישר, מתאזן בעדינות.
פתאום אין מאמץ, יש נשימה. ושם, בדיוק שם, מתחיל החופש.
